עת"מ 22827-06-22

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לאכוף הבטחה מנהלית שלטענתם ניתנה להם על ידי העירייה בשנת 2004, ובה הבטיחו להקצות להם קרקע לבניית מכללה. העותרים טענו כי השקיעו משאבים על סמך הבטחה זו. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרים לא הצליחו להוכיח קיומה של הבטחה כזו, ויתרה מכך, גם אם הייתה הבטחה, הייתה לעירייה הצדקה משפטית שלא לקיימה. ראשית, תוכן ההבטחה הנטענת לא התיישב עם בקשתם הנוכחית של העותרים, ושנית, ההבטחה לא הייתה ברורה ומפורשת, אלא נוסחה כהמלצה ותלויה בתנאים עתידיים. בנוסף, חלף זמן רב מאז ההחלטה משנת 2004, הנסיבות השתנו וההחלטה לא עמדה בהליכי ההקצאה המתאימים. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר אפליה וקבלת החלטות פסולה, וקבע כי החלטת העירייה התבססה על שיקולים ענייניים, כגון ניצול מקסימלי של הקרקע והחלופות החלופיות של העותרים. גם טענות העותרים בדבר ניגוד עניינים ומידע שגוי שהוצג בפני המועצה נדחו, שכן בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות אלה. ככלל, קבע בית המשפט כי העתירה נעדרת תוכן ולכן דחה אותה, והורה לעותרים לכסות את הוצאות המשפט של העירייה ושל גורם נוסף.