ע"א 2576/08

תקציר

הערעור מתייחס לפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בתביעה להשבת כספים ששולמו כמס בולים על ידי חברת ירון ישעיהו בע"מ (המשיב) לרשות המיסים (המערערת). המשיב טען, כי המערערת טעתה בפרשנות חוק מס בולים על מסמכים, התשכ"א-1961 בעת חישוב מס הבולים בשני הסכמים מיום 27/02/02 ומיום 26/03/03. שופט בית משפט קמא, כבוד השופט מרדכי בן-חיים, פסק לטובת המשיב, תוך שהוא מצטט פסק דין קודם של בית המשפט העליון בעניין דומה בעניין מדינת ישראל נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ. הערעור שלפנינו מתייחס לשאלה האם בית משפט קמא היה כבול לפסק הדין הקודם של בית המשפט העליון, ולא היה עליו לקבל את טענות המערער לגופן. המערערת טענה כי הערה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון בעניין שיכון ובינוי משמעותה שבתי המשפט יכולים לבחון מחדש את הסוגיות שבמחלוקת. המשיב טען מנגד, כי פרשנותו המילולית של החוק מחייבת הפקת השווי הריאלי של התמורה ששולמה והיוון שלה, וכי אין לכלול מס ערך מוסף (מע"מ) בחישוב מס הבולים. השופט מצא כי שגה בית משפט קמא בראותו את פסק הדין הקודם של בית המשפט העליון כתקדים מחייב, שכן בית המשפט העליון ציין במפורש כי הערתו לתיק עשויה להוביל לבחינה מחודשת של הסוגיות. יתר על כן, השופטת קבעה כי מס בולים מוטל על שווי המסמך ולא על העסקה עצמה, ולכן יש לקחת את התמורה הנקובה בהסכם לפי ערכה הנומינלי ולא הריאלי, וכי יש לכלול מע"מ בחישוב שכן הוא מהווה חלק מדמי השכירות הנקובים בהסכם. משכך, קיבל השופט את הערעור, קבע כי יחושב מס בולים על דמי השכירות והמע"מ הנקובים בהסכם ללא היוון, והורה למשיב לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.