ע"פ 1385/12

תקציר

פסק הדין דן תחילה בשאלת השיפוט וקובע כי מאחר ובני הזוג היו נשואים וחיו יחד בישראל, לבית המשפט המחוזי יש סמכות לדון בתיק. האישום הראשון נגד המערער נסוב סביב הערכות מהימנות של עדויות המתלוננת וילדיה. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, נוכח הסתירות הקלות בעדויות ובראיות תומכות נוספות. האישום השני כולל אונס, מעשה סדום והתעללות נפשית ופיזית. טענות המערער ביחס לאירועים ולהסכמת המתלונן נדחות שכן ממצאיו של בית המשפט המחוזי בעניינים אלה סבירים. האישום השלישי עניינו בדקירת הבן, שבגינה הורשע המערער על סמך ראיות נסיבתיות. בית המשפט מסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי, שכן גרסתם של הבן והמערער לאירועים לא הייתה הגיונית. גם האישומים הרביעי והחמישי, הנוגעים לאיומים ותקיפה, נתמכים בראיות מוצקות, וטיעוני המערער נדחים. באשר לעונש, טוען המערער להפחתה בשל עברו הפלילי הנקי ונסיבותיו האישיות, ואילו המשיב מבקש להחמיר, תוך ציון חומרת העבירות והשפעתן על הקורבנות. בית המשפט מסכים עם המשיב ומציע להחמיר את עונש המאסר ל-13 שנים במקום 10 במקור. שאר פרטי הענישה נותרו ללא שינוי. השופט ח' מלצר והשופט נ' הנדל מסכימים עם ההחלטה.