ת"פ 26002-02-13

תקציר

הנאשם הואשם בתקיפת אשתו המנוכרת, שגרמה לה לחבלה של ממש, בניגוד לסעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין. הוא הואשם גם בסעיף נוסף של תקיפה פשוטה - בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק, שבו הודה באשמה. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם באישומים נגדו והופנה לקבלת תסקיר מבחן וחוות דעת הממונה על עבודות ציבוריות. תסקיר המבחן פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות יחסי הנישואין הבלתי יציבים שלו ומצבו הכלכלי הקשה. היא גם ציינה את התקדמותו בתהליך טיפולי להתנהגותו האלימה. הממונה על העבודות הציבוריות מצא את הנאשם כשיר לעבודות שירות. התביעה טענה לעונש מאסר של 6 חודשים, שיכול לשמש כעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לקורבן. ההגנה, לעומת זאת, ביקשה מבית המשפט להסתפק בצו בית משפט, בהתחשב בעיסוקו הטיפולי של הנאשם, היעדר עבר פלילי וההשפעה השלילית של הרשעה על מצבו התעסוקתי והכלכלי. עם זאת, בית המשפט החליט להרשיע את הנאשם, תוך שימת דגש על האופי החוזר ואלים של מעשיו. בהתחשב בחומרת העבירות, קבע בית המשפט כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק הימנעות מהרשעה. במקרה העיקרי של תקיפה הגורמת חבלה נקבע טווח הענישה ההולם בין עבודות שירות ל-18 חודשי מאסר. במקרה הנוסף של תקיפה פשוטה, נקבע טווח מאסר על תנאי ל-12 חודשי מאסר. בהתחשב בהתקדמותו הטיפולית של הנאשם, נסיבותיו האישיות והסכמתו לעבודות שירות, גזר עליו בית המשפט חמישה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 1,000 ₪ לנפגע ודמי התחייבות בסך 3,000 ₪. גזר הדין נדחה ל-20 ביולי 2014 והנאשם נדרש להתייצב לעבודות שירות לאחר מכן. בית המשפט גם הודיע לנאשם על זכותו לערער בתוך 45 יום.