ע"א 37/80

תקציר

התיק סובב סביב תביעות סותרות לרכושו של המנוח, אוגוסט נתן, שהיה נשוי פעמיים ואב לבת מנישואיו הראשונים. הבת, לורה, ערערה על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין חלוקת עזבונו של נתן. ערעוריה של לורה, ע"א 37/80 וע"א 311/81, עוסקים בשני פסקי דין נפרדים של בית המשפט המחוזי. הערעור הראשון מתייחס לצוואתו של נתן, בה הוריש את כל רכושו לאשתו השנייה, רות. לורה טענה כי הצוואה סותרת הסכם קודם שנתן ערך עם צוואתם של רות ואמה, אשר שניהם מזכים את לורה ברכוש. הערעור השני מתייחס למכולת שנרכשה על ידי נתן ורות, שלטענת לורה נקנתה באמצעות כספים שירשה מאמה. בית המשפט העליון קבע כי ההסכם משנת 1954 בין נתן לרות אינו צוואה, שכן הוא לא כלל הוראות כלשהן לחלוקת רכושו של נתן לאחר מותו. במקום זאת, הייתה זו הבנה הדדית שלא דרשה אכיפה חיצונית. בית המשפט גם קבע כי נתן לא יכול היה לעקוף את צוואתה של אשתו הראשונה, אשר זיכתה את לורה ברכוש שנותר לאחר מותו של נתן. עם זאת, כיורשת השנייה, תביעתה של לורה לעיזבון השיורי אינה מוגבלת לנכסים בירושה בעין, אלא משתרעת גם על כל נכס שניתן לזהותו כתחליף לאותם נכסים. זה כולל מצבים שבהם היורש הראשון מערבב רכוש בירושה עם נכסים אחרים ורוכש רכוש חדש עם הכספים המשולבים, כל עוד ניתן לאתר את הנכס בירושה ברכישה החדשה. במקרים כאלה, חלקו של היורש השני נקבע על פי יחס ההשקעה מנכס בירושה לסך ההשקעה. לגבי המכולת, בית המשפט מצא כי לורה לא סיפקה ראיות מספיקות לכך שהיא נרכשה באמצעות כספים בירושה. לפיכך, שני ערעוריה של לורה נדחו, והיא חויבה בשכר טרחת עורך דין בסך 300,000 ₪. בנוסף, נדחה גם הערעור הנגדי בעניין אי פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בבית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן ביום 10.12.84.