סע"ש 28133-06-12

תקציר

פסק הדין דן בזכאותו של התובע, עובד, להטבות כספיות שונות בעקבות סיום יחסי העבודה שלו עם הנתבעת. השופטת בוחנת בקפידה כל אחת מטענות התובע, בהתחשב בראיות ובטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. ראשית, השופט מסיק כי הנתבעת ביקשה לסיים את יחסי העבודה ולכן התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. עוד קובעת השופטת כי אין לשלול את זכויותיה של התובעת לתשלומים אלה, בהינתן שהנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהתובע ביצע גניבה, שהיא דרישה לשלילת פיצויי פיטורים. פיצויי הפיטורים מחושבים על בסיס שכרו האחרון של התובע, שעמד על 9,917 שקל, ובסך הכל 41,350 שקל. שנית, השופטת קובעת כי הנתבעת לא מסרה הודעה מוקדמת לפיטורים ולכן היא חייבת בתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך 9,917 ₪. שלישית, השופט בוחן את התביעה לגמול שעות נוספות. לגבי התקופה שקדמה לפברואר 2009 קבעה השופטת כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לעבודה בשעות נוספות בשל אופיין הבלתי סדיר של שעות עבודתו. עם זאת, בתקופה שלאחר פברואר 2009 מקבלת השופטת את טענת התובע כי עבד שעות נוספות, שכן הנתבעת לא ניהלה רישום מדויק של שעות העבודה למרות שהייתה מחויבת לכך על פי דין. גמול השעות הנוספות החודשי מחושב לפי 3,060 ש"ח, ובסך הכל 107,100 ש"ח לכל תקופת העבודה שלאחר פברואר 2009. רביעית, השופט בוחן את תביעת התובע לפדיון ימי חופשה ומוצא כי נותרו לתובע 20 ימים לנצל. הפיצוי בגין רכיב זה מחושב לפי 8,480 שקל. חמישית, השופט דן בדמי ההבראה ומקבל את טענת הנתבע כי גמלה זו מוגבלת לשנתיים האחרונות לעבודה. הנתבע חויב לשלם 4,745 ₪ עבור ימי הבראה. שישית, השופט בוחן את התביעה להפרשות לפנסיה ומציין כי התובע לא ציין את המקור הנורמטיבי לתביעתו להפרשה חודשית של 6%. השופט מחשב את ההפרשות לפי צו ההרחבה לפנסיית חובה במשק, וקובע כי הנתבע חייב לתובע 3,323 ₪ בתשלומי פנסיה. לבסוף, השופטת שוקלת את בקשת התובעת לפיצוי נוסף אך דוחה אותה, תוך שהיא מציינת מחלוקת כנה ומשבר אמון כסיבות לסיום יחסי העבודה. לסיכום, הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים שונים בסך של 175,805 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.1.2012 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת נדרשת גם להחזר הוצאות התובעת בסך 10,000 ₪. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.