ת"א 34780-07-21

תקציר

הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק היא האם התביעה נגד הנתבעת בורצ'רד ליינס (הנתבעת מס' 3) אסורה על פי חוק על פי כללי האג-ויסבי בשל אי הגשתה בתוך שנה מיום מסירת הטובין המדוברים. התובעים טענו כי מועד הנזק אינו ידוע, ולכן תקופת ההתיישנות אינה חלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם אם מועד הנזק המדויק אינו ידוע, מועד הנזק האפשרי המאוחר ביותר כאמור בתביעות התובעים עצמם היה לפני מסירת הטובין. משכך, מועד המסירה – שהיה בוודאי מאוחר ממועד הנזק – היה הגורם הקובע לתקופת ההתיישנות. מאחר שכתב התביעה המתוקן המציין את קווי בורצ'רד כנתבעת הוגש מעבר למגבלת השנה ממועד המסירה, התביעה נגדם נדחתה על פי חוק. עוד טענו התובעים כי כתב התביעה המקורי, שהוגש בתוך תקופה של שנה, הזכיר את לוסי בושאר, שלטענתם הייתה נציגת בורצ'רד ליינס בישראל, ולכן היה עליה לעצור את תקופת ההתיישנות מלהתמודד נגד בורצ'רד ליינס. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי רק תביעה ראויה שתוגש נגד בעל הדין הנכון תוכל לעצור את מרוץ ההתיישנות. לוסי בושארד לא הייתה נתבעת מתאימה, ושמה של בורצ'רד ליינס כלל לא צוין בכתב התביעה המקורי. ידיעת ההליכים נגד לוסי בושארד לא פטרה את הצורך לתבוע את הנתבע הנכון, ומשכך, התביעה נגד בורצ'רד ליינס, ששמה צוין רק בכתב התביעה המתוקן, נדחתה בזמן. החלטה זו נתמכה גם בכך שלוסי בושארד הודיעה לתובעים כי עליהם לתקן את תביעתם, ופעלה נכון בעשותה כן, ובסופו של דבר חסכה עלויות בגין התדיינות משפטית מיותרת נגד הצד הלא נכון. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה נגד בורצ'רד ליינס התקבלה, והתובעים חויבו לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.