בג"צ 3533/90

תקציר

העותרים, מ' ור.ש., ביקשו לרשום את בתם, א', לבית ספר דתי מסוים, מורשת משה, שנמצא מחוץ לאזור הרישום המיועד לה. לעותרים הייתה בת גדולה, י', הלומדת במורשת משה מאז כיתה א', והם ביקשו לרשום את א' לאותו בית ספר מכמה טעמים: כדי להימנע מהפרדת אחים, שכן א' ילמד באותו בית ספר כמו י'; א' תוכל להמשיך ללמוד עם חבריה לכיתת הגן, דבר שיסייע לה במעבר לסביבת בית הספר החדשה; ובית הספר פעל על פי מערכת חינוך נפרדת לבנים ולבנות, בהתאם להשקפת עולמם של העותרים. בנוסף, לשני ההורים היו עבודות תובעניות שיצרו אתגרים לוגיסטיים בהבטחת נוכחותה הסדירה של א' בבית הספר, שיכלו להיפתר אם תלמד באותו בית ספר כמו י'. רשויות החינוך המקומיות התמהמהו בהיענות לבקשת העותרים להעברה, מה שגרם לעותרים להאמין שבקשתם תאושר. בסופו של דבר, הרשויות דחו את ההעברה, מה שגרם לעותרים להגיש תביעה. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה מאחר שהעותרים לא פנו למנהל המחוז במשרד החינוך, וכי מדיניות השילוב מחייבת הקפדה על אזורי רישום. בית המשפט, שהכיר במורכבותה של מערכת החינוך, הכיר בלגיטימציה של הגבלת מעבר ילדים בין בתי ספר כדי לקדם שילוב ומערכת חינוך מתוכננת. עוד הודגש כי יש לשקול את טובת הילד לצד גורמים נוספים. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי כל אחת מטענות העותרים ראויה, אך אין בהן כדי להצדיק חריגה מהמדיניות הכללית של היצמדות לשטחי רישום. עם זאת, באופן קולקטיבי, טיעונים אלה יצרו מקבץ משכנע של נסיבות מיוחדות. לפיכך פסק בית המשפט לטובת העותרים, התיר את הרשמתו של א' לבית הספר מורשת משה, והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.