ע"פ 317/96
פסק-דין מחוזי ירושלים
תקציר
המערער הואשם במהירות מופרזת וקיבל זימון ללא חתימתו, דבר מקובל. המשפט נדחה והודעה נמסרה למערער, אך הוא לא הגיע לדיון שנקבע מחדש. במקום זאת, הוא טען כי כתב האישום לא נמסר וכי הוא לא זומן או הועמד לדין כדין. ההגנה גם העלתה טענות חדשות בדבר אמינות ההודאה, אכיפה מדעית וידיעת תמרורים, שבית המשפט דחה כבלתי מהותיות. בא כוח המערער הודה אז כי היה זימון כדין, אך טען כי על התביעה להוכיח לאיזה משפט זומן הנאשם. בית המשפט מצא כי אישור המסירה, יחד עם דו"ח העבירה, מהווים ראיה מספקת לזימון כדין הקשור לאישום המהירות. השופט גם סבר כי המשפט הוגן, שכן המערער קיבל מידע כדין ולא התייצב. בשל אי הופעתו של המערער, וכיבוד יעילות המערכת המשפטית בעבירות קלות, דחה השופט את הערעור ואישר את העונש של קנס ופסילה קצרה מהחזקת רישיון נהיגה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 317/96 יוסף צור נ' מדינת ישראל, מחוזי (26.1.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.