ע"פ 31275-04-14

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שמש בעניין קנסות שהוטלו על משיבים שהורשעו בביצוע עבודות בנייה בלתי מורשות במקרקעין המיועדים לחקלאות, ייעור ומונומנטים בסמוך למחלף שורש. הערעור מתייחס אך ורק לסכום הקנס ולא להרשעה עצמה. כתב האישום המקורי תוקן פעמיים, פעם אחת לאחר שהתברר כי בוצעו עבודות בלתי מורשות נוספות במקרקעין לאחר הגשת כתב האישום הראשון, ופעם נוספת כאשר הודו המשיבים בעובדות המתוקנות. המשיבים הורשעו על פי הודאתם, אך נערך דיון לקביעת העונש. המערערת (שייצגה לכאורה את המדינה) טענה כי קנס בסך 15,000 עד 25,000 ₪ למשיב הוא ראוי, בהתחשב בהיקף העבודות ובמשכן, בהמשכן לאחר כתב האישום הראשוני ובנזק התכנוני שנגרם. בינתיים ביקשו המשיבים שלא להטיל קנס או קנס סמלי, שכן לטענתם העבודות בוצעו לטובת הציבור ולא למען רווח כלכלי. בנוסף, ציין המשיב מס' 2 נסיבות אישיות, לרבות מחלה קשה. בית משפט השלום הכיר בחוסר הכדאיות של העבודות ובפגיעה הפוטנציאלית שלהן בעתיקות, אך קיבל את טענת המשיבים כי פעלו לטובת הציבור והטיל קנס בסך 750 ₪ לכל משיב, לצד עונשים נוספים. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי בית המשפט לא הגדיר תחום ענישה מפורש כנדרש בחוק וכי הקנס שהוטל היה נמוך באופן בלתי הולם. מנגד, טענו המשיבים כי עונשו של בית משפט קמא סביר. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות ועברה על חומרי התיק, קיבלה את הערעור. נמצא כי גזר דינו של בית משפט קמא אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק העונשין ואינו תואם את הנחיות שיקול הדעת המובנה בגזר הדין. זאת ועוד, הקנס שהוטל חרג באופן משמעותי מטווח הענישה המתאים לעבירות מסוג זה ללא הצדקה מספקת. בית המשפט הדגיש כי היעדר רווח כלכלי אינו מצדיק באופן אוטומטי קנס מינימלי וכי בית משפט קמא לא נתן דעתו הראויה למכלול הנסיבות הרלוונטיות, לרבות היקף הבנייה והמשך העבודה לאחר הגשת כתב האישום. באיזון בין כל הגורמים, הגדילה ערכאת הערעור את הקנס ל-5,000 ₪ לכל משיב, והדגישה את הצורך בענישה מרתיעה במקרים כאלה. עוד הובהר בפסק הדין כי יתר רכיבי גזר דינו של בית משפט קמא נותרו בעינם. המשיבים חויבו לשלם את הקנס עד למועד שנקבע, עם אפשרות לתקופת מאסר חלופית אם הקנס לא ישולם. פסק הדין נמסר לצדדים בכתב.