פר"ק 55874-02-20

תקציר

החלטת בית המשפט היא כי הערעור על החלטת המנהל המיוחד נדחה. השופט קובע תחילה את המסגרת המשפטית לתפקיד הנאמן ואת מידת התערבותו של בית המשפט בהחלטותיהם. על פי הפסיקה, התערבות בית המשפט בהחלטות הנאמן מתאפיינת באיפוק ובהתערבות מוגבלת ומוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מהסבירות והתקינות. השופט קובע כי החלטת המנהל המיוחד במקרה זה אינה חריגה קיצונית מפעולה סבירה ולכן בית המשפט לא יתערב. השופט פוסק גם לגופו של עניין ומקבל את עמדת המנהל המיוחד כי טענת החוב הועלתה בהזדמנות הראשונה. לגופו של עניין, השופט מצדד בפרשנותו של המנהל המיוחד לפסיקה הרלוונטית וקובע כי מאחר שהגשת תביעת חוב דומה להגשת תביעה אזרחית, חלה עליה תקופת ההתיישנות. השופטת מתייחסת גם לחששותיה של המערערת מפני התחמקות מחובות ולפוטנציאל לאי-שוויון בין הנושים ומוצאת אותם מופרכים. לפיכך, הערעור נדחה והמערער חויב לשלם למנהל המיוחד הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.