עמ"נ 14398-02-17

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לקבל את ערעורו של המערער, שחויב בדיעבד בארנונה לשנים 2001 עד 2005. המסים, שהוטלו בשנת 2016, נבעו מטעות של העירייה, שלא הכירה בכך שהדייר של המערערת גנב את זהות הבעלים הרשום של הנכס. בעוד לעירייה הייתה סמכות להטיל חיובים אלה, השופט פסק לטובת המערער, שכן המסים הרטרואקטיביים היו בלתי סבירים ואינם עולים בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת על העירייה כרשות ציבורית. השופטת קיבלה את הטענה כי למערערת לא היה כל פגם במצב, וכי אינטרס ההסתמכות שלה על כך שלא תידרש לשלם חובות עבר התחזק עם הזמן. יתר על כן, מחדליה ואוזלת ידה של העירייה, שנמשכו למעלה מעשור, גברו על האינטרס הציבורי בגביית המסים. לבסוף, הסכימה השופטת עם טענת המערערת כי החוב התיישן, שכן חלפה תקופת ההתיישנות, והעירייה לא עמדה בתנאים להתיישנות שלא במתכוון. משכך, ביטל השופט את חיובי הארנונה והורה לעירייה לכסות את הוצאותיו של המערער, תוך שהוא קובע אותן על סך של 20,000 ₪.