ת"פ 15352-06-14

תקציר

הכרעת הדין דנה בחשיבות יידוע החשודים בדבר זכותם לשימוע לפני הגשת כתב אישום, המאפשר להם להציג את טענותיהם ולטעון נגד התביעה. אי הרחבת זכות זו, למעט במקרים של מניעה מוצדקת, מהווה פגיעה בזכויותיו של החשוד ופוגעת באמון הציבור במערכת המשפט. במקרה זה, התובע נמנע מלשלוח את ההודעה ל"כתובת הידועה", ובכך פגע בזכויותיו של החשוד. בהכרעת הדין מודגש כי מטרת השימוע לפני הגשת כתב אישום היא למנוע פגיעה בנאשם ולהבטיח הליך מנהלי תקין. בעוד שהתוצאה המועדפת היא שימוע לפני הגשת כתב אישום, העבירה במקרה זה מחייבת תוצאה שונה. דיון בדיעבד בזמן שכתב האישום תלוי ועומד לא ייתן לנאשם הזדמנות הוגנת לשכנע את התובע, מה גם שהנאשם סובל מקשיים קוגניטיביים. לפיכך, כתב האישום נמחק, והתובע מתבקש לקיים שימוע מבלי שכתב האישום תלוי ועומד. בכך מובטחת זכותו של הנאשם להליך שימוע הוגן. השימוע חייב להתקיים בתוך 30 יום, ולתובע יש אפשרות להגיש מחדש את כתב האישום לאחר השימוע אם ימצא צורך בכך.