בג"צ 9241/18

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך של בני זוג גרושים על המשמורת והמגורים של בנם הקטין. האם, שקיבלה משמורת זמנית, עתרה לעבור עם בנה מאשדוד לבאר שבע מסיבות עבודה וכלכליות. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב דחה את בקשתה, בנימוק של טובת הילד והפגיעה הפוטנציאלית ביחסיו עם אביו. ההחלטה ציינה גם את מניעיה הפסולים לכאורה של האם, לרבות מערכת יחסים עם גבר אחר. האם ערערה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, שגם היא נדחתה. בג"ץ, מצדו, דחה את עתירת האם להעתקת מקום מגוריו ואישר את החלטת בית הדין המחוזי. בית המשפט העליון הדגיש את העילות המצומצמות להתערבות בהחלטות בית הדין הרבני וקבע כי בית הדין האזורי הפעיל שיקול דעת ראוי באיזון האינטרסים של כל הצדדים המעורבים. ההחלטה לשמור על הסטטוס קוו, במיוחד לאור הגירושין האחרונים ומצבו הנפשי הקשה של הילד, נמצאה סבירה. יתר על כן, בית המשפט העליון הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי טענת האם כי נאלצה לעבוד בבאר שבע בשל עיסוקו של האב אינה נתמכת בראיות. בפסק הדין הובהר כי האם תוכל להגיש מחדש את בקשתה לבית המשפט המחוזי אם תהיה לה עילה חדשה להעתקת מקום מגורים. העתירה נדחתה, וגם בקשתה הדחופה של האם לעכב את יישום החלטת בית הדין האזורי נדחתה.