ע"א 1017/97

תקציר

המבקשים, המנהלים חשבון עו"ש ובעלי מסגרת אשראי בבנק המשיב, ערערו על סירוב הבנק לפרוע 21 שיקים שנמשכו בחשבונם בחודשים יוני-דצמבר 1996. המבקשים טענו כי סירוב הבנק היה שגוי או נעשה בחוסר תום לב וכי היה להם יסוד סביר להניח כי השיקים לא יידחו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. אין חולק כי השיקים הוצגו לפירעון כאשר החשבון היה ביתרה לא מספקת וחרג ממסגרת האשראי. בית המשפט הדגיש כי הבנק אינו מחויב לפרוע שיקים שנמשכו מעבר למסגרת האשראי המאושרת וכי המבקשים היו מודעים לכך שחריגה מהמתווה המאושר עלולה לגרום לסירוב שיקים. יתר על כן, התנהגותו העקבית של הבנק בסירוב לשיקים כאשר חרגה ממסגרת האשראי הייתה צריכה להוביל את המבקשים לצפות לתוצאות כאלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא היה למבקשים יסוד סביר להניח שהבנק יפרע את השיקים ודחה את הערעור. המבקשים חויבו לכסות את הוצאות הבנק המשיב.