ע"א 5598/94

תקציר

בית המשפט העליון אישר את דחייתו של בית המשפט המחוזי את ערעורה של המערערת המבקשת להירשם כבעלים של מחצית מנכסיו העסקיים של בעלה, ובפרט חלקו של 20% בנכס מקרקעין המשמש כאולם אירועים. המקרה נבע מהליכי הוצאה לפועל למכירת הנכס לפירעון חוב פסק דין נגד בעלה. בית המשפט העליון בחן האם עקרון שיתוף הנכסים חל על נכסים עסקיים והאם תביעת בן זוג יכולה לגבור על זכויות עיקול של נושה. נקבע כי ככלל, נכסים עסקיים שנרכשו ממאמצים משותפים ייחשבו כמשותפים בין בני זוג, אלא אם כן קיימות ראיות קונקרטיות לכוונה להפריד את נכסיהם. במקרה דנן, למערערת ולבעלה היו עסקים נפרדים, אך הדבר לא היווה הפרדה רכושית ברורה. בית המשפט אישר כי שיתוף בנכסים כולל שיתוף בחובות, אלא אם כן החוב הוא אישי באופן מובהק. עיקול הנושים קיבל קדימות משום שהמערערת לא הצליחה להוכיח שהחוב הוא אישי והייתה מודעת לחוב מבלי לערער עליו במשך שנים. מעשיה הראו ידע ומעורבות בדיוני חוב, דבר המעיד על תום לב מצד הנושים בעת הטלת עיקול. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער לשאת בהוצאות המשפט של הנושים.