עמ"ש 22352-05-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מחלוקת על שכרו של מנהל עיזבון משותף. המשיב, שמונה יחד עם המערערת למנהל עיזבון משותף, עתר לבית המשפט בדרישה לשכר בשיעור של 3% משווי העיזבון, בנוסף לשכר הביניים שכבר נפסקו. המערערת טענה כי המשיבה לא ביצעה פעולות משמעותיות מעבר לאלה שכבר פוצו עליהן, וכי שכר הביניים הקיים צריך לעמוד. בית המשפט לענייני משפחה לא הסכים ופסק למשיב תשלום נוסף בשיעור של 1.5% משווי העיזבון, שהסתכם ב-90,000 ₪, בנוסף לשכר הביניים הקודם בסך 30,000 ₪. המערער ערער על החלטה זו. בית המשפט המחוזי הכיר בחוסר הרצון הכללי של ערכאות הערעור להתערב בקביעת שכרם של בעלי תפקידים שמונו על ידי בית המשפט, אך מצא כי התערבות מוצדקת במקרים חריגים. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה, לרבות העובדה שהמשיבה מונתה למנהלת עיזבון משותפת בשל ייצוגה את התנגדות האח לצוואה, אשר נדחתה בסופו של דבר. בית המשפט שקל גם את אופי והיקף הפעולות שביצעו מנהלי העיזבון, ומצא כי מרבית הפעולות המשמעותיות נעשו לפני פסיקת שכר טרחת הביניים. בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבוע את שכר הטרחה לשני מנהלי העיזבון על 2% משווי העיזבון, וחלקו של המשיב, לאחר הפחתת שכר הביניים, יעמוד על 30,000 ₪. סכום זה היה מחצית ממה שפסק בית המשפט לענייני משפחה, והערעור התקבל בחלקו. בית המשפט הדגיש כי בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות, ויש להשיב את הבטוחה שהופקדה על ידי המערערים. פסק הדין, שניתן לפרסמו ללא פרטים מזהים, ניתן בהיעדרם של הצדדים.