ע"ז 8343-12-20

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת משפטית הנוגעת לזכויות ירושה בין תובע למתנגד, שהיו נשואים בעבר אך התגרשו. המחלוקת העיקרית היא האם המתנגדת, בהיותה גרושתו של המנוח, זכאית לרשת את עזבונו למרות גירושיהם. השופט פותח בביטול תוקפה של צוואת המנוח משנת 1995, שכן טענות התובע לביצועה לא הועלו במהלך ההליך וסתרו טענות קודמות. בהמשך לסוגיה המרכזית, דנה השופטת בהרחבה בטענת המתנגדת כי הסכם הגירושין שלהם, משנת 2013, היה חוזה פיקטיבי. לאחר בחינת חומר הראיות, השופט מגיע למסקנה כי ההסכם תקף ולא מראית עין גרידא. יודגש, כי נטל ההוכחה לביסוס חוזה כפיקטיבי מוטל על המתנגדת, והיא לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. הסכם הגירושין, שאושר על ידי בית משפט בניו יורק, מפורט ומקיף את ההיבטים המקובלים של הסכמים מסוג זה, דבר המעיד על אמיתותו. השופט דוחה את טענות המתנגדת כי ההסכם נחתם אך ורק כדי להקל על כניסתה של המנוחה לתוכנית טיפולית וכי הצדדים המשיכו לחיות יחד לאחר מכן. חוסר אמינותה של המתנגדת, אמירותיה הבלתי עקביות ואי הבאת עדי מפתח מערערים את טענותיה. לאחר מכן מתעמק השופט בקביעת זכויות הירושה של המתנגד, תוך התחשבות בסעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה. נדונות שתי גישות: הגישה הפורמלית, הרואה ביחידים נשואים עד לסיום הגירושין, והגישה המהותית, הבוחנת את הקשר בפועל ואת תוכן הנישואין. השופט מצדד בגישה העניינית, בהתחשב בנסיבות המקרה. בחינה מקיפה של התנהלות הצדדים הן לפני חזרתו של המנוח לישראל והן במהלך שהותו בישראל מעלה אינדיקציה ברורה לכך שהם ראו עצמם גרושים. מעשיו של המתנגד, כגון קשר מוגבל עם המנוח, חוסר מעורבות בטיפול הרפואי בו והיעדרות מהלווייתו, תומכים במסקנה זו. בנוסף, התנהגותה של המתנגדת עצמה בנישואיה הקודמים ובגירושיה מעידה על דפוס של התעלמות ממעשה הגירושין ההלכתי ומהמצב המשפחתי הרשמי. כתוצאה מכך, השופט קובע כי המתנגד אינו זכאי לרשת את המנוח, לא פורמלית ולא מהותית. קיומו של פסק דין גירושין תקף והתנהלות הצדדים מצביעים על כך שנישואיהם היו "על הנייר" בלבד. השופט מדגיש את חשיבותם של ערכים חברתיים ואמון הציבור בנורמות משפטיות, וקובע כי התוצאה עולה בקנה אחד עם עקרונות דמוקרטיים ושומרת על טוהר ההליך השיפוטי. לבסוף, השופט מורה לקבל את בקשת התובע למתן צו ירושה, דוחה את התנגדות המתנגד, ופוסק לתובע 50,000 ₪ + מע"מ הוצאות, שישולמו על ידי המתנגד. ניתן לפרסם את ההחלטה ללא פרטים מזהים.