ת"ד 13286-05-20

תקציר

הנאשם הואשם בכך שנהג בקלות ראש ואי מתן זכות קדימה, מה שהוביל לתאונת דרכים שגרמה לחבלות גופניות. בכתב האישום נטען כי הנאשם התעלם מתמרור עצור והתנגש ברכב אחר, תוך שהוא גורם לשברים לשלושה מעורבים. הנאשם הודה בנהיגה ובנוכחות התמרור אך הכחיש שפעל ברשלנות. התביעה הציגה עדויות של שוטרים, בהם נהגת הרכב השני, גב' רינה עמר, שטענה כי הנאשם נסע במהירות מופרזת ולא נכנע. ההגנה טענה לסתירות בעדויות התביעה והציגה חוות דעת מומחה המפקפקת בשחזור התאונה. השופטת מצאה את עדותה של הנהגת המעורבת אמינה, וקיבלה את גרסתה לאירועים לפיה הנאשם נכנס לצומת מבלי להיכנע. השופט מתח ביקורת על חוות הדעת של מומחה ההגנה על כך שהיא מבוססת על חישובים ספקולטיביים וסירב לאמץ את ממצאיו. בנוסף, השופט ציין פגמים בחקירה אך סבר כי די בראיות כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. השופט הגיע למסקנה כי טענתו של הנאשם בדבר ראות מוגבלת אינה אמינה וכי הוא נכנס לצומת ברשלנות מבלי לבחון כראוי את מצב התנועה. הנהג המעורב היה גלוי לעיני הנאשם טרם כניסתו לצומת, והוא יכול היה למנוע את התאונה לו היה נוקט בזהירות הראויה. השופט הרשיע את הנאשם באישומים והדגיש כי רשלנותו גרמה לתאונה.