תא"מ 34286-01-16

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן, תבעה את הנתבע על דמי תיווך לאחר שהאחרון נסוג מעסקה לרכישת דירה. הנתבעת טענה כי האנשים שסיפקו את שירותי התיווך מטעם התובעת לא היו בעלי רישיון תקף, ולכן התובעת לא הייתה זכאית לשכר טרחה כלשהו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עיקר שירותי הגישור ניתנו על ידי עובד של התובעת שאכן לא היה ברשותו רישיון. לפיכך, לא התקיים התנאי לרישיון תקף לפי סעיף 14(א)(1) לחוק המתווכים. בית המשפט בחן גם האם מזכר הבנות בין הנתבע למוכר מהווה הסכם מחייב, אשר יזכה את התובע בדמי תיווך. בית המשפט הגיע למסקנה כי זיכרון הדברים נחתם בשל הטעיה וטעות בגודל הדירה, כפי שפורסם על ידי התובעת. מאחר שההורים ביטלו את התזכיר כדין, לא התקיים התנאי להסכם מחייב לפי סעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים. יתר על כן, למרות שהנאשם חזר לשולחן המשא ומתן, המשא ומתן לא הסתיים בהסכם סופי. לפיכך, תביעת התובעת לדמי תיווך נדחתה, בהתחשב בכך שמי שסיפק את מרבית השירותים לא היה בעל רישיון. התובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.