ע"א 1177/05

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך מקרקעין ארוך שנים בין המערערים לבין הרשויות. המערערים, המתגוררים בהתנחלות פוריה מאז שנת 1949, מנסים מזה למעלה מ-20 שנה לקבל זכויות בקרקע בשטח של כ-1,000 דונם. מקור המחלוקת נעוץ בתזכיר שפרסם פיק"א, שהזכיר הקצאת קרקעות ל"תימנים פוריים". המערערים טוענים כי הם זכאים למקרקעין אלה. במהלך השנים התנהלו הליכים משפטיים רבים, כאשר המערערים ניסו שוב ושוב לבסס את זכויותיהם באמצעות בתי המשפט, ללא הצלחה. הניסיון האחרון, שהוליד פסק דין זה, מתייחס לערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה משנת 1984. החלטה זו אימצה את המלצותיה של ועדה שמונתה לבדיקת הנושא, שהציעה להחכיר למערערים חמש אחוזות בשטח כולל של 200 דונם. הערעור הנוכחי בפני בית המשפט נועד להפוך את פסק הדין משנת 1984 ולפתוח מחדש את התיק. עם זאת, השופטים, השופטים בן-דוד, מוניץ ואברהם, דחו את הערעור והסכימו עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר ומסקנותיה המשפטיות. כן הורו השופטים למערערים לשלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח, וסכום דומה למשיבים 7-2 במשותף. החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מפורטת של הטענות ולאחר שקילה מדוקדקת של המקרה לגופו של עניין. כמו כן, דחה בית המשפט את בקשת המערערים להגיש ראיות נוספות הקשורות ל"דו"ח בר סלע", חקירה פנימית שניהלה הפרקליטות. בית המשפט קבע כי הדו"ח אינו רלוונטי למקרה הנדון, שכן השופטים כבולים להסדר הפרוצדורלי המקובל על בעלי הדין, אשר חייב אותם לקבל את המלצות הוועדה. לבסוף, צוין השיהוי המופרז והניצול לרעה של ההליך המשפטי במקרה ארוך שנים זה, והערעור נדחה תוך פגיעה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ההחלטה התקבלה שלא בפניו ב-21 בנובמבר 2007.