פש"ר 24948-11-19

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על שכר טרחתו של מנהל מיוחד שמונה לשני חייבים שעברו הליכי כינוס נכסים. החייבים טענו כי שכר הטרחה שדרש המנהל המיוחד מופרז נוכח מעשיו הרשלניים והמאוחרים לכאורה. עוד טענו כי ההליכים הוארך בשל מחדליו. מנגד, המנהל המיוחד טען כי מעשיו היו ראויים וכי כל עיכוב נבע מהעומס על משרדו ולא מרשלנות. בית המשפט מצדד במנהל המיוחד וקובע כי זכותו לדרוש שכר טרחה לפי חלופת שכר המימוש מוצדקת, שכן מכירת נכס עיזבון - שהמנהל המיוחד אישר בפיקוח - הניבה דיבידנד של 100% לנושים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת החייבים כי התנהלותו של המנהל המיוחד הייתה כה לקויה עד כדי הצדקה להפחתת שכר טרחתו. תחת זאת, קבע בית המשפט כי חובות החייבים עולים על כל מחדל מינורי מצד המנהל המיוחד. עם זאת, בית המשפט החליט לקבל את הסכמתו של המנהל המיוחד להפחתה של 20% בשכר טרחתו בעניינו של החייב, נוכח הגעתם הקרובה של כספי המכירה. לפיכך, שכר טרחת המנהל המיוחד, הוצאותיו ודמי הפיקוח בתיק החייב נקבעו על 44,286 ש"ח, ואילו שכר הטרחה בתיק החייב נקבע על 8,978 ש"ח. כמו כן התבקש המנהל המיוחד להגיש פסק דין לגבי הסכום הנדרש להשלמת הקרן עד למועד שנקבע. הצדדים הונחו לדון בתשלום סכומים נוספים ולהעלות את טענותיהם, אם ישנן, בנוגע לחלוקת התשלומים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ולא ניתנו צווים נוספים בעניין ההוצאות.