בג"צ 744/97

תקציר

בית המשפט העליון דחה את עתירתה של עורכת דין שביקשה למנוע את עדותה במשפט פלילי בעילה של חיסיון עורך דין-לקוח. עורך הדין ייצג לקוח בשם קדוש בתיק שאינו קשור למשפט הנוכחי. קדוש הורשע בהצתה שהוזמנה לכאורה על ידי צד שלישי, שבו. כשקדוש נעצרה, שאבו יצר קשר עם עורך הדין, שכר את שירותיה עבור קדוש ושילם לה. עורכת הדין זומנה כעת להעיד במשפטו של שבו, אך היא טענה כי שיחתה עם שבו הייתה חסויה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה והוביל אותה לעתור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הסכים עם בית המשפט המחוזי וקבע כי שבו אינו לקוחו של עורך הדין, לשעבר או פוטנציאלי, שכן האחרון לא ביקש ייצוג לעצמו. למרות ששבו שילם עבור שירותיו המשפטיים של קדוש, הוא היה רק מתווך ולכן לא הייתה לו זכות לטעון לחיסיון. יתר על כן, זכות החיסיון שייכת ללקוח ולא לעורך הדין, וקדוש ויתר על זכותו. בית המשפט דחה גם טענות המבוססות על חופש העיסוק ועל כבודו של מקצוע עריכת הדין, והדגיש כי ערך בדיקת האמת בהליך השיפוטי גובר. לכן, אדם שרק מסדיר ייצוג משפטי לאחר, מבלי למסור פרטים נוספים, אינו יכול לטעון לחיסיון עורך דין-לקוח.