דב"ע שן/119 - 3

תקציר

במקרה הנדון, בית הדין התייחס לשאלה האם מעסיק יכול לשלול או להפחית פיצויי פיטורים על בסיס התנהגות בלתי הולמת לכאורה של עובד, אם הסיבות לא נמסרו כראוי בעת הפיטורים. מעסיק פיטר עובד בשל בעיות משמעת ואי ציות פרוצדורלי, כאמור במכתב הפיטורים והוסבר בשיחה קודמת. על פי חוק פיצויי פיטורים, עובדים זכאים לפיצויי פיטורים אם הם עומדים בתנאים ספציפיים, כמו עבודה של שנה רצופה לפני שפוטרו. עם זאת, המעסיק לא הוכיח די הצורך את הטענות להתנהגות בלתי הולמת חמורה, ואף לא הודיע לעובד בעת הפיטורים כי לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. בית המשפט קמא פסק לטובת העובד, והורה למעסיק לשלם פיצויי פיטורים בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית ופיצוי מלא. המערערת ערערה על כך, וטענה כי עומדת להם הזכות לפטר ללא פיטורים בשל מעשיה של העובדת, וטענה כי אין חובה לציין תנאי פיטורים בהודעת הפיטורים. בית הדין הבהיר כי בעוד שעדיף לפרט נימוקים לשלילת פיטורים בהודעת הפיטורים, הזכאות לפיטורים נקבעת על פי עמידה בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא, וקבע כי מעסיק אינו יכול להצדיק בדיעבד שלילת פיצויים ללא ראיות מספקות והליך תקין.