עפ"ת 46770-10-14

תקציר

הערעור, שעניינו עונש של פסילה מלנהוג, יידחה עם כמה תיקונים. השופט מסכים עם המערער כי שגה בית משפט קמא בהפעילו את הכללים להבניית שיקול הדעת בענישה לפי תיקון 113 לחוק העונשין. עם זאת, השופט מציין כי הן התביעה והן ההגנה לא טענו כראוי את גזר הדין על פי התיקון, המצדיק התערבות מוגבלת בעונש. בית המשפט מקבל את טענת המערער כי העונש ההולם בעבירות מסוימות צריך להתאים לעונש המינימום הקבוע בחוק, אך מקבל גם את טענת בא כוח המשיב כי חריגה מותרת בנסיבות מיוחדות. במקרה דנן, מוצא בית המשפט כי עונשו של בית משפט קמא, שכלל תקופת פסילה הנופלת בגבולות המתאימים, היה סביר, ואין להחמיר כמבוקש על ידי המערער. כמו כן, השופט קובע כי יש לסווג את עונש הפסילה כך שיאפשר למשיב לנהוג לעבודה וממנה, בהתחשב בהודאתו המיידית, קבלת האחריות והשפעת העונש על פרנסתו. עיכוב ביצוע גזר הדין מבוטל, ותקופת הפסילה תחל ב-1 בדצמבר 2014.