ע"פ 6265/11

תקציר

הנאשמים ערערו על הרשעתם, וטענו כי מאחר שלא ניתן לקבוע איזה משני פצעי הדקירה שספג הקורבן גרם למותם – אחד שנגרם על ידי הנאשם ואחד על ידי אדם אחר – הראיות אינן תומכות בהרשעה בהמתת חסד. בית המשפט דחה טענה זו, שכן הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, שקבע כי מותו של הקורבן נגרם גם כתוצאה מדקירת הנאשם. יתר על כן, העונש שנגזר על הנאשם היה בטווח המוסכם להסדר הטיעון, ובית המשפט בדרך כלל אינו מתערב בעונשים אלה. השופט קיבל את עמדת התביעה לפיה מעשיו של הנאשם היו חמורים, בהתחשב בכך שהוא הצטייד בסכין ארוכה ודקר את הקורבן זמן קצר לאחר מריבה, דבר המעיד על כוונה תחילה, וגרם נזק משמעותי למשפחת הקורבן. הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בגזר הדין, למרות גילו הצעיר של הנאשם, עברו הפלילי הנקי ותוכניותיו האישיות.