בר"מ 5514/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לפיצויים לפי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה, בעקבות שינוי בהסדרי התנועה בסמוך לחלקת קרקע בבעלות המבקשים, אשר הביא לכאורה לירידה בדמי השכירות של הנכס. הקרקע המדוברת מיועדת לשימוש תעשייתי ויש בה מבנה תעשייה עם מספר יחידות. המבקשים טענו כי מאז ביצוע פרויקט גשר סמוך, פחתה זרימת התנועה בסמוך לנכסיהם, וכתוצאה מכך חלה ירידה בהכנסות משכירות. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, יחד עם ועדת הערר המחוזית, דחו את טענת המבקשים, וקבעו כי הפגיעה הנטענת אינה פגיעה בת פיצוי בנכס עצמו. בית המשפט לעניינים מנהליים נעתר לבקשה, וביקש רשות ערעור על החלטה זו. השאלה המרכזית היא האם הפגיעה הנטענת מהווה פגיעה בקרקע, להבדיל מפגיעה במבקשים כבעלי קרקע, שתזכה אותם בפיצויים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מבחינה אובייקטיבית לא נגרם נזק לנכסי הקרקע. בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסיקה קודמת (פרשת כהן) בה שינוי תנועה הגביל את מלוא השימוש וההנאה בקרקע. מאחר שייעוד הקרקע לתעשייה לא דרש כביש גישה ייחודי או נפח תנועה מסוים, שינוי הסדרי התנועה לא פגע במאפיינים ייחודיים של הקרקע. כמו כן, הירידה בהכנסות משכירות הוגדרה כפגיעה כלכלית ולא כפגיעה בת פיצוי בקרקע. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, כלומר ההחלטה הקודמת עמדה בעינה.