רע"א 1017/01

תקציר

במקרה דנן, התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. עניינו של מקרה זה בסכסוך בין בעלי מניות, בו החזיק המבקש מס' 2 ואשתו ברוב המניות במבקש מס' 1, בעוד המשיב החזיק ביתרת המניות. בהסכם קודם נקבע כי המשיב ימכור את מניותיו לפי שווי שיוערך על ידי רואה חשבון שמונה על ידי בית המשפט. עם זאת, התגלעו חילוקי דעות, שהובילו לבקשת המבקשים לפסול את חוות דעתו של רואה החשבון; טענה זו נדחתה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי. למרות שהותר להם להציג שאלות הבהרה למומחה, ביקשו המבקשים לזמן אותו לחקירה, דבר שנדחה על ידי בית המשפט על סמך הפרשנות לפיה הצדדים ויתרו על זכות זו תוך שימוש נרחב בהבהרות בכתב ובהליכים הקודמים. המבקשים טענו כי זכותם לחקירה נגדית לא מוצתה ולא ויתרה, כטענת המשיב. ערכאת הערעור החליטה להתייחס לבקשה כאילו הייתה ערעור שהתקבל, ובסופו של דבר קבעה כי הזכות לחקירה נגדית נשללה שלא כדין. בית המשפט הדגיש כי שאילתות בכתב להבהרה אינן שוות ערך לחקירה נגדית, שמטרתה לערער על מסקנות חוות דעת של מומחה. משכך, ביטל בית המשפט לערעורים את החלטת בית המשפט המחוזי למנוע חקירת המומחה, וחייב את המשיב לכסות את ההוצאות שנגרמו למערערים, בסך 5,000 ₪. החלטה זו הדגישה את חשיבות השמירה על זכותו של בעל דין לחקור מומחים שמונו על ידי בית המשפט במהלך ההליכים.