ע"ע 300305/98

תקציר

ערעור זה והערעור שכנגד נובעים מהחלטת בית הדין האזורי בחיפה, אשר הורה למערערים לשלם למשיב פיצויי פיטורים בגין שתי תקופות עבודה נפרדות. התקופה הראשונה נמשכה מאוגוסט 1989 ועד ינואר 1994, עת התפטר המשיב. לאחר כחודש וחצי הועסקה המשיבה מחדש אצל המערערים עד חודש מרץ 1996, אז פוטרה. המערערים טענו כי יש לראות בתקופה שבין שתי ההעסקה הפסקה בעבודה, ובכך לקטוע את רצף זכויותיו של המשיב לפיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה. עם זאת, בית הדין קבע כי מאחר שהתקופה שבין שתי ההעסקה לא עלתה על שלושה חודשים, לפי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, עבודתה של המשיבה נחשבת רציפה. לפיכך הייתה המשיבה זכאית לפיצויי פיטורים בגין שתי התקופות, בסך 28,654 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. טענות המערערים כי יש להתחשב בנסיבות הפיטורין ובקיומו של יסוד חוזי נדחו, שכן בית המשפט פירש את החוק כך שיתייחס לכל פיטורים, בין אם עקב התפטרות ובין אם עקב פיטורים, כל עוד התקופה לא עלתה על שלושה חודשים. גם הערעור הנגדי בדבר קיומה של מחלוקת בתום לב נדחה. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימת מחלוקת אמיתית, וכל צד אחראי לשכר טרחתו.