ע"א 3699-10-09

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה נובעים מפסק דין של בית משפט השלום בחיפה, שמצא את עיריית קריית אתא ואת מדינת ישראל - משרד החינוך אחראים לתאונה שאירעה בבית הספר רוגוזין בקריית אתא. המשיב, תלמיד כיתה י"ב בבית הספר, קפץ מעל שער בית הספר ונפצע בקרסולו. בית משפט קמא קבע כי העירייה, כבעלת בית הספר, ומשרד החינוך, כגוף האחראי לפיקוח עליו, לרבות שלמות מתקניו ובטיחותם, אחראים לתאונה. נמצא כי הצוות היה מודע לכך שהתלמידים קפצו מעל השער אך לא נקט באמצעים מספיקים כדי למנוע זאת, וכי המורה לחינוך גופני לא נכח במקום כדי להזהיר את התלמידים. בית המשפט ייחס 60% מהאחריות למערערים, ביחד ולחוד, ו-40% למשיב בגין אשמתו התורמת. שני המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו העובדתיות, ובפרט בכל הנוגע לנוכחותה של המורה. עוד טענה העירייה כי השער לא היה פגום וכי התלמידים שקפצו מעליו היו אירוע חסר תקדים. משרד החינוך טען כי לא ניתן להטיל עליו אחריות שילוחית למעשי בית הספר, וכי אין לו חובה לפקח על נהלי בית הספר לפתיחה וסגירה של שעריו. המשיב הגיש ערעור שכנגד, בו ערער על ניכוי מס הכנסה מהפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידית, ועל שיעור אשמתו התורמת. רוב השופטים, השופטים א' גרשון וי' וילנר, קיבלו את ערעור המדינה וקבעו כי למשרד החינוך לא הייתה חובת זהירות קונקרטית כלפי המשיב, שכן צוות בית הספר לא דיווח למשרד על תופעת הקפיצות, והמשרד לא היה מודע לה. לפיכך, למדינה לא הייתה הזדמנות למנוע את התאונה. הם גם קיבלו חלקית את ערעור העירייה, והגדילו את אשמת המשיב ל-50%. השופט י' גריל חלק על כך, וסבר כי משרד החינוך אחראי לתאונה. הוא הדגיש כי מודעות הצוות לתופעה המסוכנת ואי אכיפת אמצעי משמעת או הגבהת הגדרות מהווים ליקוי בטיחותי, ועל המשרד, האחראי על הפיקוח הפדגוגי, היה לדעת על כך ולפעול. הוא לא ראה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. באשר לערעור שכנגד, ביטלו השופטים פה אחד את ניכוי מס הכנסה מהפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי, אך אישרו את שיעור האשם התורם. כתוצאה מכך, סך הפיצויים המגיעים למשיבה עמד על 189,907 ₪, שישולמו על ידי העירייה וחברת הביטוח שלה, ללא צו להוצאות.