פ"א 42/08

תקציר

ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא באשר לממצאי המהימנות של התיק, שכן לבית משפט קמא מיומנות רבה יותר בטיפול בראיות וגישה ישירה לעדויות העדים. גם טענות המערער בדבר הערכת עדותו של פרופ' היס ומסוכנות לא נתמכו, שכן בית משפט קמא שקל ביסודיות את כל הגורמים הרלוונטיים. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר חוסר אמינותה של המתלוננת, וקיבל את הסבריה להתנהלותה ולשקרים. גם גרסתו של המערער לאירועים, שהציגה אותו כקורבן למניפולציה מצד המתלוננת, נמצאה מופרכת ובלתי הגיונית. החלטתו של בית משפט קמא להרשיע את המערער התבססה על בחינה מקיפה של חומר הראיות, לרבות עדותה של המתלוננת, התכתבויות ועדויות וראיות תומכות נוספות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הרשעתו של המערער לא הסתמכה רק על עדותו של המתלונן אלא נתמכה בראיות משמעותיות אחרות, לרבות שקריו שלו עצמו וגרסתו הבלתי מהימנה לאירועים. ערכאת הערעור דחתה גם את טענות המערער בדבר היעדר יסוד הסמכות בעבירה, והבהירה כי דרישה זו רלוונטית רק לקטינים בני 16 עד 18. מאחר שהמתלונן היה מתחת לגיל 16 בעת ביצוע העבירות, ההרשעה לפי סעיף 346(א) לחוק העונשין הייתה מוצדקת. בית המשפט אישר גם את העונש של 4 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי, וכן את הטלת הפיצוי הכספי על המתלונן, שהיה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. גם טענותיו של המערער כי התיק לא נמנה עם תיקי עבירות המין החמורים ביותר וכי שגה בית המשפט בכך שלא ניכה את ימי מעצרו, נדחו. הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות, לרבות ניצול מצבה הנפשי של המתלוננת ואופייה המניפולטיבי של מערכת היחסים, הצדיקו את העונש שהוטל. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הצורך בהחמרת הענישה במקרים בהם מדובר באינטרנט, על מנת למגר ולהרתיע התנהגות כזו. השופט צ' קינן, השופט ר' שפירא והשופט א' גרשון החליטו פה אחד לדחות את הערעור, והביאו למסקנה כי הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה.