ת"א 22262-03-13

תקציר

הסכסוך הוא על מכירת מחצית דירה, השייכת לזוג שעובר גירושין מבולגנים. הבעל מכר את מחציתו לצד שלישי, מבלי ליידע את אשתו, ולא נתן לה הזדמנות לממש את זכות הסירוב הראשונה שלה, כפי שמחייב החוק. בעת המכירה לא התגוררו בדירה לא הבעל ולא האישה. האישה התגוררה בבניין ארעי בחצר הדירה, שבו היו חיבורי חשמל לדירה המשותפת, וחיבור מים מדירה אחרת בבעלות הבעל. האישה טענה כי הדבר צריך להיחשב כשימוש למגורים, ולכן היה צריך לתת לה זכות סירוב ראשונה. השופטת לא הסכימה, וקבעה כי אופיו הזמני של המבנה, והעובדה שלא היה לו היתר, משמעותם שהוא אינו יכול להיחשב כנכס למגורים, ולכן לאישה אין זכות סירוב ראשונה. כמו כן, הדירה הייתה כפופה לצו כינוס נכסים מבית המשפט לענייני משפחה, בעקבות הליכים משפטיים בין הבעל לאישה, שמטרתם הייתה לפרק את השיתוף בדירה. השופטת קבעה כי מכירת חלקו של הבעל לצד שלישי מנוגדת להוראות בית המשפט לענייני משפחה, שכן הכונס לא הסכים למכירה, ותמורת המכירה לא טופלה בהתאם להנחיות בית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, קבעה השופטת כי המכירה הייתה בלתי חוקית, ודחתה את התביעה, תוך שהיא מצווה על התובעים (רוכשי הצד השלישי) לשלם לנתבעת (האישה) 10,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.