בג"צ 826/89

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה שהגישו שני עותרים נגד ההחלטה לחייב את העותר השני, עובד מדינה, לעבור בדיקה רפואית. בית הדין קבע כי החובה לעבור בדיקה רפואית נובעת מחוזה העבודה ומתקנות שירות המדינה. האינטרס הציבורי הוא שמעסיק יעריך את בריאותו של עובד ביחס לביצועיו בעבודה. בית המשפט קבע כי העובדות והטיעונים המשפטיים שהוצגו אינם מצדיקים את התערבותו של בג"ץ. לפיכך, העתירה נדחית, והעותר הראשון – שהגיש את התביעה במשותף עם העותר השני – נדרש לשאת בהוצאותיו של המשיב השלישי. פסק הדין ניתן פה אחד בין הנשיא ושני שופטי בית המשפט העליון. העותר השני, עובד מדינה בתפקיד הכרוך בשיתוף קהל, חתם בעבר על כתב מינוי המפנה לתקנות שירות המדינה. בהתחשב בתקנות ובאופי תפקידו, בית הדין סבור כי סביר שהמעסיק יעריך את מצב בריאותו של העותר. בית הדין מדגיש כי הסכמת העובד לתנאים בעת קבלתו לעבודה היא חובה תקפה. לא ניתן לדחות חובה זו על בסיס נוחות או אי נוחות. במקום זאת, על העובד להיענות לבקשת הבדיקה הרפואית או לשאת בתוצאות של אי ציות כמפורט בתקנות.