ת"א 16005-05-09

תקציר

התובע, בן 71, הגיש תביעת נזקי גוף נגד הנתבעת, רשות מקומית, בגין נפילה על כיפת בטון שהונחה על מדרכה כדי למנוע ממכוניות לחנות. התאונה התרחשה ב-11 בספטמבר 2007, בסביבות השעה 19:00, וכתוצאה מכך נגרם שבר בשורש כף היד הימנית. הנתבע הכחיש את החבות. בית המשפט שמע עדויות וסיכומים בעל פה בשאלות האחריות והנזק. בית המשפט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה. נקבע כי כיפות הבטון נכחו בזירת התאונה וכי התובעת נפלה על אחת מהן ושברה את פרק כף ידה. בית המשפט סמך על גרסתה של התובעת, ומצא כי סביר שהיא לא העידה נגד בעלה ובתה, שכן עדותם לא התבססה על ידיעה ממקור ראשון. בית המשפט בחן את המסמכים הרפואיים ומצא אותם תואמים את טענות התובע. כן קיבלה בית המשפט את טענתה כי התאונה אירעה בתנאי תאורה נמוכה, שכן הנתבעת לא הציגה כל ראיה לסתור טענה זו. בית המשפט הכיר באחריותה של הנתבעת כרשות מקומית להסיר מפגעים ולתחזק את המדרכות בבטחה. נקבע כי כיפות הבטון היוו מכשול וכי מיקומן במרכז המדרכה, בשילוב תאורה לקויה, מהווה סכנה להולכי הרגל. בית המשפט סיווג את הזירה כמכשול, בהתחשב במאפייניו הפיזיים ובהשלכות המדיניות המשפטית שלו. נקבע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה וכי קיים קשר סיבתי בין המכשול לבין פגיעתו של התובע. אשמתו התורמת של התובעת לא נלקחה בחשבון, בהתחשב באופיו של המכשול ובתנאי התאורה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 33,350 ₪, מתוכם 2,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, 1,350 ₪ עבור משקפיים חדשים ו-30,000 ₪ עבור כאב וסבל. כמו כן חויב הנתבע להשיב לתובע את שכר טרחתו הראשוני ולשלם שכר טרחת עורך דין בסך 7,737 ₪. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 4.11.2010.