עב"ל 6017-10-14

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החזרת פסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי שקבע את אחוזי הנכות של המשיב, כפי שנקבע על ידי הוועדה הרפואית לעררים ביום 20.9.2011. החלטה זו מתבססת על ההבנה כי הוועדות לבדיקת נכות רפואית בתביעות נכות כללית בוחנות את מצבו של התובע במועד הבדיקה. לפיכך, החלטות קודמות אינן בהכרח מחייבות. מאחר שתביעתו הקודמת של המשיב נדחתה, הוועדה הנוכחית אינה כבולה להחלטה הקודמת והיא חופשייה להעריך את מצב נכותו הנוכחי של המשיב. כמו כן, בפסק הדין מוסבר כי על פי חוקי הביטוח הלאומי בישראל, דחיית תביעות אינה החלטה סופית וניתן לשקול אותה מחדש בתנאים מסוימים. במקרה דנן, תביעותיו המרובות של המשיב לנכות כללית נדחו ברובן בשל אי עמידה ברף הנכות הרפואית. לפיכך, החלטת הוועדה הרפואית לעררים משנת 2011, שגם היא לא עמדה בתנאי הסף, אינה נחשבת להחלטה סופית. בנוסף, פסק הדין מצביע על טעות בהחלטת הוועדה הקודמת לפסוק דרגת נכות כפולה בגין ליקוי גב תחתון של המשיב, ומתקן אותה. עם זאת, הוועדה תדון גם בלקי הגב התחתון של המשיב, כפי שהוסכם על ידי המוסד לביטוח לאומי, בהתבסס על התביעה שהוגשה בשנת 2014 וההנחיות שהותוו בפסק הדין מיום 8.5.2016. משכך, הערעור מתקבל, והחלטת בית הדין האזורי מתהפכת. המוסד אינו נדרש עוד לשלם את שכר טרחת עורך הדין בסך 800 ₪, ואף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות הערעור.