רע"א 3825/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור על צו מניעה זמני. צו מניעה זה מונע מהמבקש לבצע עבודות הריסה ובנייה במקרקעין שבבעלות המשיב. המשיב טוען למעמד של דייר מוגן בנכסים הנדונים - בית מגורים והמקרקעין הסמוכים המשמשים כחצרתו - על בסיס שני חוזי שכירות. מנגד, טוען המבקש כי החזקתו של המשיב במקרקעין אינה חוקית. הסכם משנת 2009 העביר למבקש זכויות חכירה במקרקעין, לרבות החלק בו עומד בית המשיב והשטח הסמוך לו, לצורך הקמת מבנה עבור המוסד לביטוח לאומי. הבנייה היא חלק מתוכנית מתאר מקומית משנת 2003. בחודש מרץ 2013 החל המבקש להרוס גדרות המקיפות את הקרקע, מה שהוביל את המשיב לבקש ולקבל צו ארעי מבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט החליט כי טענתו של המשיב לדיירות מוגנת, אף שאינה חזקה, מצדיקה את עיכוב העבודה עד לבירור זכויותיו באמצעות תביעה עיקרית. החלטה זו אושרה על ידי בית משפט קמא, והובילה את המבקש לערער לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, בית המשפט העליון דחה גם את בקשת רשות הערעור, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי זכויותיו של המשיב טעונות בירור וכי המבקש לא ניסה לפתור את הסכסוך מאז קבלת זכויות החכירה. פסק הדין מדגיש את זמניותו של צו המניעה ואת חוסר ההצדקה בטענות המבקש, תוך שהוא מציין גם כי תביעתו העיקרית של המשיב ותביעתו שכנגד של המבקש לפינוי תלויות ועומדות בבית משפט השלום. גם טענות המבקש בדבר מאזן הנוחות ואי ספיקת הערבויות נדחו. מאחר שפסק הדין כרוך בצו מניעה זמני ובהיעדר שאלות משפטיות חדשות, לא ראה בית המשפט סיבה לסטות מהכלל של אי התערבות בהחלטות הנוגעות לסעד זמני. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא תגובת המשיב, ולא נפסקו הוצאות.