ת"ק 7218-06-22

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעים שלחו לתובע דברי פרסומת ללא הסכמתו מראש, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת. הנתבעים טענו כי התובע לא הוכיח כי ההודעות נשלחו לטלפון שלו, אך בית המשפט דחה טענה מקדמית זו, וקיבל את ראיות התובע כי ההודעות אכן נקלטו בטלפון שלו. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי ההודעות היו חלק משיחה נכנסת, וקבע כי מדובר בשיחות יוצאות שיזמו הנתבעים. התובע העיד כי הנתבעים התקשרו אליו ללא הזמנה, ובית המשפט מצא את עדותו אמינה, והעביר את נטל ההוכחה לנתבעים, בו לא עמדו בדרישות. בית המשפט ציין גם סתירות בגרסת הנתבעים לאירועים ומצא כי לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי התובע הוכיח כי מדובר בדברי פרסומת שהתקבלו ללא הסכמתו, בניגוד לחוק התקשורת. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענות התובעת בדבר הפרת חוק הגנת הפרטיות וחוק הגנת הצרכן, שכן טענות אלה לא היו מבוססות דיין. בית המשפט הטיל על החברה ובעליה ביחד ולחוד אחריות להפרות. על פי חוק התקשורת, דירקטורים בחברה ונציגי שיווק או פרסום חייבים לפקח ולמנוע הפרות, ובתביעות אזרחיות מוטל עליהם נטל ההוכחה להוכיח כי מילאו את תפקידם. הנתבעים לא סיפקו הוכחה כזו. בקביעת הפיצויים שקל בית המשפט גורמים כגון אכיפת החוק, הרתעה ועידוד מקבלי הפיצויים לממש את זכויותיהם. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 600 ₪ בתוספת הוצאות בסך 500 ₪, וקבע כי די בסכום זה להשגת מטרות האכיפה וההרתעה. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה בתוך 30 יום, כאשר הריבית הסטטוטורית חלה אם התשלום לא התקבל בתוך פרק זמן זה. פסק הדין אף העניק לצדדים זכות לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.