ע"א 459/59

תקציר

הערעור עוסק בתביעת הלוואה שהוגשה נגד עזבונו של נפטר ואחד מיורשיו. התובעים דרשו החזר הלוואה שלטענתם נתנו למנוח, וסיפקו מספר ראיות, לרבות הודאה בכתב שלכאורה נחתמה על ידי המנוח, ועדויות בעל פה על ההלוואה. הנתבעים ערערו על הראיות וסירבו להחזיר את ההלוואה. בית המשפט המחוזי דחה את מרבית טענות התובעים, והורה לנתבעים לשלם רק חלק קטן מהסכום הנתבע. התובעים ערערו וטענו כי השופט שגה בהערכת הראיות. השופט זילברג מדגיש את הצורך בזהירות בבואו לדון בתביעות נגד עזבונו של אדם שנפטר, ומנתח את טיבן של הודאות לפי הדין המוסלמי (המצויות במג'לה), תוך השווייתן לעקרונות המשפט העברי והמשפט המקובל האנגלי. מסקנתו היא כי ההודאות, בין אם בכתב ובין אם בעל פה, נחשבות לרכוש ולא לראיות בלבד, ולכן, אם התובעים היו מבססים את טענתם על ההודאות בלבד (ללא הוכחה נוספת להלוואה), הם היו מצליחים. עם זאת, מאחר שעילת התביעה של התובעים הייתה ההלוואה עצמה, וההודאות שימשו כראיות בלבד, חלים דיני הראיות של המשפט המקובל, ועל השופט להתייחס לראיות התובעים בחשדנות ובספקנות. השופט זילברג מסכים עם דחיית טענת התובעים על ידי בית המשפט המחוזי, שכן הראיות שהוצגו לא היו משכנעות דיין כדי לגבור על הספק הנובע מהיעדרותו של המנוח. הנשיא אולשאן מסכים עם דחיית הערעור, אך חולק על פרשנותו של השופט זילברג להודאות המג'לה כבעלות סמכות חוקתית. לדברי הנשיא אולשן, הודאות אלה משמשות כראיות בלבד, ואינן יוצרות זכויות כשלעצמן. יתר על כן, הוא סבור כי השאלה האם הודאות הדין המוסלמי זהות להודאות שבמשפט העברי אינה רלוונטית, שכן התובעים מעולם לא תבעו כספים על סמך הודאותיו של המנוח בלבד. השופט זוסמן תומך אף הוא בהחלטת בית המשפט המחוזי, ומדגיש את הצורך בזהירות בבחינת ראיות נגד עזבונו של המנוח. הוא מסכים עם פרשנותו של הנשיא אולשאן להודאות המג'לה כבעלות ערך ראייתי בלבד ולא סמכות חוקתית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והתובעים נדרשים לשלם את הוצאות הערעור של הנתבעים.