סע"ש 19233-02-20

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו, הנתבעת, להטבות תעסוקה שונות ולפיצויים בגין הפרות שונות של חוקי העבודה. בית המשפט קיבל חלק מטענות התובע ודחה אחרות. ראשית, בית המשפט הבהיר כי לבא כוח הנתבעת עומדת הזכות להיות נוכח בחקירת עדי התביעה, תוך שהוא מציין כי הדבר נלקח בחשבון בעת הערכת מהימנות העדויות. באשר לתקופת ההעסקה, קיבל בית הדין את טענת הנתבעת כי העסקתה של התובעת החלה בחודש ספטמבר 2018, ודחה את טענת התובעת בדבר מועד התחלה מוקדם יותר. באשר להיקף עבודתו של התובע, מצא בית הדין כי הוא עבד בממוצע 80% מהזמן, וקיבל את טענת הנתבעת כי התובע עבד חמישה ימים בשבוע ולא שישה. בית הדין קיבל גם את טענת הנתבעת כי התובעת קיבלה את ההודעה הנדרשת על תנאי העבודה, ולפיכך דחה את תביעת התובעת לפיצוי בעניין זה. באשר לפיצויי פיטורים, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 41 ₪ בנוסף לסכומים שכבר הופקדו בלשכת התעסוקה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית הדין פסק גם לטובת תביעת התובעת לפיטורים שלא כדין, והורה לנתבעת לשלם 4,000 ₪ בגין סיום העסקתה של התובעת ללא שימוע או הודעה מוקדמת. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע 1,969 ₪ עבור הודעה מוקדמת, וכן 492 ₪ עבור דמי חגים, 500 ₪ עבור שי לחג ו-490 ₪ עבור פדיון חופשה שנתית, כולם עם הפרשי הצמדה וריבית. בגין דמי הבראה הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 88 ₪, ודחה את תביעת התובעת לבגדים, תוך שהוא קובע כי הנתבעת סיפקה בגדי עבודה לעובדיה. בית המשפט לא מצא ראיות לתשלום חסר בנוגע להפרשות לפנסיה, אך הורה לנתבעת לשלם 32 ₪ בנוסף לדמי החגים והבחירות. תביעת התובעת לשעות נוספות נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את דוחות הנוכחות והעדויות של הנתבעת על פני אלה של התובעת, במיוחד נוכח חוסר הדיוק ברישומי התובע. עם זאת, בית הדין קיבל חלקית את תביעת התובעת להוצאות נסיעה, והורה לנתבעת לשלם 2,010 ₪ עבור נסיעות בין מקום מגוריה של התובעת למקום עבודתו. בית המשפט דחה גם את תביעת התובעת לשכר שלא שולם עבור חודש יולי 2019, וקיבל את עדות הנתבעת כי שכר זה, כמו אחרים, שולם במזומן. לאור ההצלחה החלקית של טענות התובע, בית המשפט לא פסק לאף אחד מהצדדים הוצאות, וכל צד חויב בהוצאותיו. בנוסף, הנתבעת נדרשה לשלם את הסכומים הנ"ל בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין בפניה. לבסוף, ניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום הצגתו לצד המערער.