מ"ת 4506-05-14

תקציר

המשיב, תושב חברון שלא היה ברשותו היתר כניסה לישראל, מתבקש להיות עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הוא מואשם בביצוע מספר עבירות נגד מ.ר., בהן שוד בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ושהייה בלתי חוקית בישראל, ב-8 באפריל 2013. התביעה טענה כי יש די ראיות לכאורה, לרבות עדותו של הקורבן, המתארת כיצד המשיב, אותו הכיר, תקף, איים ושדד אותו. הם גם הדגישו את הסכנה לשלום הציבור ואת הסיכון של המשיב לחמוק ממשפט, נוכח מגוריו ברשות הפלסטינית והרשעתו הקודמת בכניסה לישראל שלא כדין. בתגובה, הודתה ההגנה בקיומן של ראיות לכאורה אך טענה לשחרור למקום חלופי, ערערה על חוקיות מעצרו של המשיב וטענה לאלימות משטרתית במהלך התפיסה. הם גם הצביעו על סתירות בדברי הקורבן וטענו כי המשיב פעל תחת איום מצד אדם אחר שהיה מעורב בעבירה. השופט, נאסר אבו טאהא, פסק נגד ההגנה ומצא די ראיות ולא אי-חוקיות במעצר. הם גם דחו את הטענה לאלימות משטרתית, וציינו כי בהודעותיו של המשיב במהלך המעצר ובהליכים שלאחריו לא הוזכר דבר. באשר לסתירה בדברי המתלוננת, קבעה השופטת כי היא נובעת ממבוכה מהקשר המיני עם המשיב ואינה מעידה על חוסר אמינות. עוד קבעה השופטת כי אין די בסתירות בחומר הראיות בשלב זה של ההליך כדי להפריך את קיומן של ראיות לכאורה. בהגיעו למסקנה כי קיימת עילה סבירה למעצר, לרבות הסיכון לשלום הציבור, הסיכוי לחמוק ממשפט וחומרת העבירה, הורה השופט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, בהתחשב בחומרת העבירות ובעברו הפלילי של המשיב.