ת"א 30842-02-17

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2013, תבע נכות לצמיתות כתוצאה מכך ותבע מהנתבעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים הסכימו על מומחה אורתופדי שמונה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי לתובע לא נגרמה נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה. התובעת ביקשה למנות מומחה נוירולוגי, אך בית המשפט דחה אותה, ובחר להסתמך על חוות דעתו של המומחה האורתופדי. עם זאת, בחקירתו הנגדית סטה המומחה האורתופדי מחוות דעתו המקורית, מה שגרם לבית המשפט לפקפק בנכונות מסקנותיו. בנוסף, המומחה נתן משקל מופרז להיסטוריה הרפואית של התובע ולא שקל די הצורך את האפשרות שהתאונה גרמה להחמרה מסוימת במצבו הקודם של התובע. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט למנות מומחה רפואי נוסף שיבהיר את מהות ומידת נכותו של התובע, מתוך סבר כי הדבר נחוץ לצורך קביעה הוגנת. החלטה זו התקבלה ללא צורך בנוכחות הצדדים ולא היה בה צו להוצאות. בית המשפט הדגיש את אופי הביניים של מינוי זה, ובחר בו על פני פסילת חוות דעתו של המומחה המקורי, ותתקבל החלטה נפרדת בדבר מינוי המומחה החדש.