בר"ע 1152/98

תקציר

פסק הדין נעתר לבקשת הבעל לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שקבעה כי יש לו סמכות לדון בתביעת האישה למזונות, מתבטלת. תחת זאת, בית הדין לערעורים קובע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת האישה למזונות. ערעורו של הבעל נדון לגופו, שכן לא התקבלה תגובת הצדדים להחלטה מיום 29.4.98, וכדי למנוע דיון כפול מתייחסים לערעור כערעור לגופו של עניין. הערעור מתייחס לסכסוך בין בעל ואישה שחתמו על הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט. הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, הקושר את נושא המזונות להליך הגירושין. לאחר מכן הגישה האישה תביעת מזונות בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לו סמכות לדון בתביעה, החלטה עליה ערער הבעל. ערכאת הערעור פוסקת לטובת הבעל, וקובעת כי כריכת נושא המזונות בתביעת הגירושין הייתה אמיתית. בית הדין דוחה את טענות האישה כי תביעת הגירושין לא הוגשה בכנות וכי הכריכה לא הייתה כנה, תוך שהוא מאמץ את נימוקי בית משפט קמא לגבי הטיעון הראשון ומרחיב את השני. ערכאת הערעור מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי תביעת הגירושין הייתה כנה, ומרחיבה את הנימוקים ומדגישה כי המבחן הוא כנות התביעה ולא עילת התביעה. בית המשפט מסכים גם עם דחייתו של בית משפט קמא את טענתה השנייה של האישה, לפיה הכריכה לא הייתה כנה. ערכאת הערעור דנה בשלושת הנימוקים שניתנו על ידי בית משפט קמא למסקנתו ומוצאת כי הכריכה הייתה כנה. ראשית, בית הדין מציין כי תביעת הגירושין הקודמת של הבעל, שכללה נושאים נוספים מלבד מזונות, אינה פוגעת בכנות החיוב הנוכחי. שנית, בית הדין דוחה את הטענה כי עיתוי התביעה, זמן קצר לאחר שהבעל הפסיק לשלם מזונות, מצביע על חוסר כנות. התנהלותו של הבעל בהפסקת התשלומים מוצדקת בשל התנהגותה של האישה וטענותיה שלה כי היא פנויה מהנישואין. לבסוף, בית המשפט חולק על נימוקיו של בית משפט קמא כי התפרצותו של הבעל בדיון בבית המשפט סיכלה דיון מהותי. ערכאת הערעור מציינת כי האישה יכלה לבקש דיון וכי ייתכן שהתנהגותו של הבעל הייתה מוצדקת. ערכאת הערעור מדגישה כי יש לבחון את קביעת הכנות ואינה עניין לקביעה עובדתית בלבד. בית המשפט דן גם ב"כלל ההמשכיות" אך אינו מכריע בו שכן כריכת המזונות הצליחה. דעתו של השופט גרניט באשר לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה אינה מתקבלת. החלטת ערכאת הערעור היא כי לבית הדין הרבני סמכות והאישה חויבה לשלם לבעל 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף מע"מ, הצמדה וריבית. אגרת הערעור והערבות או הפיקדון של הבעל ישולמו גם הם לבעל.