רע"א 1705/08

תקציר

פסק הדין קשור לבקשת רשות ערעור על החלטה בעניין ערבות להבטחת הוצאות המשפט. ההחלטה המקורית, שניתנה על ידי השופט אברהם קסירר, דחתה את בקשת העותר לחייב את המשיבים להפקיד ערבות, שמטרתה להבטיח את ההוצאות שנגרמו במהלך המשפט. העותר, הנתבע בתביעה העיקרית, טען כי למשיבים, בהיותם תושבי חאן יונס בשטחים, סיכויי ההצלחה בתביעתם נמוכים וכי מצבם הכלכלי אינו ברור. לפיכך, הטלת הערבות הייתה הכרחית כדי להבטיח שהעותר לא יישאר עם הוצאות מיותרות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הטלת ערבות תחסום את גישתם לצדק בשל אמצעיהם הכספיים המוגבלים וכי סיכויי הצלחתם טובים. השופט קסירר פסק לטובת המשיבים בקובעו כי אין להטיל ערבות בשלב זה, בהתחשב באופיים של בעלי הדין ובזכותם לעשיית צדק. הערעור, שנדון על ידי כבוד השופט, נועד לערער על החלטה זו. השופט בחן את הבקשה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבתי המשפט להורות לתובעים להעמיד ערבות להוצאות הנתבע. הם שקלו את זכותו של הנתבע שלא לגרום להפסדים מול זכותו של התובע לגישה לצדק. השופט הסכים עם העותר כי שגה בית משפט קמא בכמה היבטים. ראשית, השופט הבהיר כי תושבי השטחים נחשבים מחוץ לתחום השיפוט וכי היה על בית המשפט קמא להתחשב במצבם הכלכלי של המשיבים. שנית, השופט ציין כי הערכת סיכויי התביעה צריכה להתבסס על כתבי הטענות הקיימים, ולא לאחר שמיעת הראיות, שכן הדבר יחטיא את תכליתו של כלל 519. בסופו של דבר החליט השופט לקבל את הערעור וביטל את החלטת בית המשפט קמא. התיק הוחזר לבית המשפט קמא להחלטה חדשה, תוך התחשבות בכל השיקולים הנדרשים. החלטה חדשה זו תעריך את סיכויי התביעה ואת מצבם הכלכלי של המשיבים, ותבטיח גישה מאוזנת המתחשבת הן בהוצאות הנתבע והן בגישת התובע לצדק. השופט הדגיש כי נקודת המוצא לסכום הערבות צריכה להיות 20,000 ₪, כפי שנקבע בפסקי דין קודמים, וכי על בית המשפט קמא לתת החלטה מנומקת היטב בעניין הערבות. בנוסף, הדגישה השופטת את הצורך בסליחה בשל עיכובים באיתור התיק, ופסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים.