הפ"ב 22211-02-18

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לביטול פסק בורר בסכסוך בין מהנדס שביצע שירותי תכנון עירוני עבור מועצה מקומית לבין המועצה עצמה. הבורר פסק למהנדס תעריף נמוך מזה שנקבע בהסכם התכנון, בשל אי עמידת המועצה בדרישות ההסכם ורשלנות תורמת של המהנדס. בית המשפט קבע כי הליכי הבוררות תקפים, שכן לא התקיימו עילות הביטול המנויות בחוק הבוררות. היא הדגישה את תפקידם המצומצם של בתי המשפט בהליכי בוררות, ואת העיקרון לפיו צדדים אינם יכולים לערער על החלטות רק משום שאינם מסכימים איתן. בית המשפט מצא כי ההסכם בין הצדדים נותר בתוקף למרות קביעת הבורר כי שני הצדדים לא עמדו בתנאיו, וכי פסק הבורר היווה למעשה אכיפה חלקית של ההסכם. יתר על כן, בית המשפט קבע כי המועצה מנועה מלטעון לחוסר סמכותו של הבורר, שכן היא נמנעה מלהעלות התנגדות זו במהלך הליך הבוררות. ההחלטה התייחסה גם לתוכנו של פסק הבוררות, וקבעה כי הוא אינו נוגד את תקנת הציבור, וכי הבוררת לא חרגה מסמכותה, נוכח לשונו הרחבה של הסכם הבוררות. בית המשפט הדגיש את הצורך לפרש הסכמי בוררות באופן רחב, על מנת לקדם את יעילותה וסופיותה של הבוררות כמערכת חלופית ליישוב סכסוכים. לבסוף הורה בית המשפט למועצה לשאת בהוצאות המהנדס, והעמיד אותן על 20,000 ₪.