ת"פ 119/10

תקציר

מבקש שזוכה מעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין הגיש בקשה לפיצויים לפי סעיף 80 לאותו חוק בגין מעצרו ומעצר הבית במהלך ההליך, וכן החזר הוצאות הגנה. המבקש טען כי אין הצדקה למעצרו וכי זיהוי המסדר נעשה באופן לא תקין. משכך, ביקש המשיב לדחות את הבקשה בטענה כי קיימות ראיות מספיקות להגשת כתב האישום ולמעצר, וכי המבקש לא הציג "נסיבות אחרות" המצדיקות פיצוי. השופט פסק לטובת המשיב בקובעו כי קיימות די ראיות המצדיקות את הגשת כתב האישום נגד המבקש ואת מעצרו, וכי המבקש לא הוכיח נסיבות כלשהן המצדיקות פיצוי. השופט הדגיש את הקריטריונים הצרים לפסיקת פיצויים במקרים כאלה, המחייבים את המבקש להוכיח "מצב קיצוני של חוסר סבירות מובהק". מאחר שכתב האישום שהוגש נגד המבקש התבסס על יסוד סביר, ובהתחשב באינטרס הציבורי באכיפת החוק, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקש לפיצוי.