המ"ש 7877-06-22

תקציר

בקשתו של המשיב להארכת מועד להישפט בגין עבירת תנועה נדחתה על ידי בית המשפט. הנימוקים להחלטה זו כפולים. ראשית, הדו"ח על עבירת התנועה שולם על ידי המשיב, אשר לפי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], נחשב כהודאה באשמה, הרשעה ועונש. תשלום הדו"ח מבטל אותו ומפעיל את עקרון סופיות הדיון, שרק לעתים רחוקות מעניק ארכות למשפט. שנית, חל שיהוי משמעותי – כשש שנים – בהגשת הבקשה למשפט, שלא היה מוצדק על ידי המשיב. בית המשפט, בהסתמך על פסיקות קודמות, הדגיש כי עיכובים כאלה נתקלים בדרך כלל בדחיית בקשות להארכת זמן. עוד ציין בית המשפט כי המרת הדו"ח על שם המשיב בשנת 2016, כמבוקש, תהיה חסרת טעם שכן הוא כבר הוסב ושולם על ידם. השופט קבע כי האינטרס הציבורי בסופיות הדיון גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש, ועל כן דחה את הבקשה.