עפ"ג 25166-12-22

תקציר

הכרעת הדין דנה באמות המידה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שנגזר על נאשם מורשע. הנאשם ביקש עיכוב ביצוע בנימוק שהוגש ערעור על פסק הדין, וכן ציין נסיבות אישיות, היעדר סיכון לציבור וחוסר שוויון ביחס לגיסו שהיה מעורב לכאורה בעבירות. עם זאת, השופט קבע כי הנאשם לא הציג נסיבות מיוחדות וחריגות העולות על האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של עונש המאסר. השופט הדגיש כי הכלל הוא כי נאשם שהורשע חייב לרצות את עונשו לאלתר, במיוחד לאור העובדה שהרשעתו של הנאשם התבססה בעיקרה על קביעות עובדתיות ומהימנות, והנאשם לא הראה כל טעות ברורה בפסק דינו של בית משפט קמא. זאת ועוד, השופט ציין כי התנהגותו של הנאשם במהלך המשפט ומצבו הרפואי אינם מצדיקים איחור בריצוי העונש. השופט דחה את הערעור בקובעו כי הנאשם ידע על המאסר הצפוי והיה לו די והותר זמן לארגן את ענייניו. עוד ציינה השופטת כי כל טיפול רפואי הנדרש לנאשם יכול להינתן במסגרת מערכת הכליאה. לבסוף, קבע השופט כי אין בטיעוני הנאשם כל תוכן ממשי שיאפשר לבית המשפט להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולעכב את ביצוע גזר הדין.