ע"ע 31660-01-12

תקציר

הערעור נדחה משום שהתביעה אינה מבוססת על פסק הבוררות או על אכיפתו. טענת המערערים נובעת מהפרת חובה להעביר תשלומים לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות ממועד פרישתם המוקדמת. סוגיה זו כבר הוכרעה בפסק הבוררות, שהורה על אכיפת ההעברות. מאחר שלא ניתנה למערערים רשות לפצל את תביעתם לסעד, פסק הבוררות מהווה res judicata, המונע מהם להגיש תביעה חדשה בגין אותה עילת תביעה. יתר על כן, גם הסעד המבוקש בתביעה הנוכחית – פיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה – אינו ישים, שכן פסק הבוררות לא העניק לו. גם אם תקופת ההתיישנות הייתה חלה (מה שאין היא, לפי בית המשפט), היא הייתה נוגעת רק לתרומות לפני אוגוסט 1999. למרות שהמשיבה לא ביצעה באופן מיידי את פסק הבוררות, דבר שהוביל לנזקים פוטנציאליים נוספים, המערערים לא הוכיחו כי הדבר הגדיל את הפסדיהם. פסק הבוררות הושהה באופן חלקי בלבד, והמשיב נענה בסופו של דבר להחלטה. ככלל, פסק הבוררות יצר תקדים משפטי שחסם את תביעתם הנוכחית של המערערים, ובקשתם לסעד נדחית. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, ולא נפסקו הוצאות בגין הערעור.