ע"א 55933-04-23

תקציר

שני ערעורים הוגשו בעקבות פסק דין של בית משפט השלום בכפר סבא לטובת המשיבים, שהורה למערערים להסיר את ידיהם מחלקת קרקע בטייבה, אך דחה את העתירה להריסת הבנייה על הקרקע. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המערערים, ביקש לבטל את החלטת בית משפט קמא בנימוק שהמשיבים לא הוכיחו את חזקתם במקרקעין בתקופה הרלוונטית. הערר השני, שהוגש על ידי המשיבים, ביקש לחייב את המערערים להרוס את הבנייה. לאחר עיון בראיות ובטענות, דחה בית המשפט את ערעורם של המערערים, והסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשיבים הוכיחו את חזקתם במקרקעין טרם פלישת המערערים בשנת 2014. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת המערערים כי המשיבים לא טענו להריסה בתביעתם המקורית, שכן הדרישה לפינוי מבנים אכן נכללה בכתב התביעה המתוקן. בהתייחסו לערעור המשיבים, קיבל אותו בית המשפט והורה למערערים להרוס את הבנייה שבנו על הקרקע. זה כלל מבנה מגורים וגדר שחילקה את החלקה לשני חלקים. בית המשפט ביסס את החלטתו על סעיפים 17 ו-19 לחוק המקרקעין, המגנים על המחזיק בפועל במקרקעין, גם אם אין להם חזקה חוקית. מאחר שהמערערים לא הצליחו להוכיח את זכותם לבנות ללא הסכמת המשיבים, ומאחר שהמשיבים התנגדו באופן עקבי לבנייה, פסק בית המשפט לטובת המשיבים. המערערים חויבו לשאת בהוצאות המשיבים בשני הערעורים, ואילו הערבות שהופקדה על ידי המערערים תועבר למשיבים, והערבות שבערעור השני תוחזר למפקידיה. פסק הדין ניתן שלא בפניו, תוך סילוק ידי המערערים והריסת הבנייה תוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.