תמ"ש 54272-12-17

תקציר

פסק הדין דן בפירוק שותפות במקרקעין משותפים. על פי סעיף 37 לחוק המקרקעין, לכל שותף יש זכות לדרוש את פירוק השותפות, ובית המשפט רשאי להורות על פירוק השיתוף גם אם קיימת תניה המגבילה זכות זו. על אופן הפירוק, בהיעדר הסכם, חל חוק המקרקעין, המתווה שלוש חלופות: חלוקה בעין, פירוק במכירה או פירוק על ידי הפיכה לבית משותף. השופט בוחן את ההיתכנות של כל אפשרות. מסקנתם היא כי רישום בית משותף אינו אפשרי במקרה זה, וחלוקה בעין אינה אפשרית בשל חוקי התכנון והבנייה, ולא תביא לסיום השותפות. לכן, האפשרות המעשית היחידה היא פירוק השותפות על ידי מכירת הקרקע. השופט פוסק גם בתביעה של הנתבעים להצהיר על זכויותיהם במקרקעין ולאכוף הסכם נטען, וקובע כי לא היה הסכם מחייב בין הצדדים. כמו כן, נדחית גם טענת הנתבעים לרישיון בלתי חוזר להתגורר בנכס, כמו גם טענתם לאי תשלום דמי שימוש. השופט מורה על פירוק השותפות בדרך של מכירה על ידי כינוס נכסים, המקנה לנתבע זכות ראשונה לרכוש את מניות התובעים. אם הנתבע לא יממש זכות זו, הנכס יימכר לכל המרבה במחיר. הנתבעים נדרשים לשלם דמי שימוש הולמים לתובעים ולשאת בכל החובות כלפי הרשויות. השופט מפרט גם את השלבים למינוי כונס נכסים, הליך המכירה וחלוקת התמורה. לבסוף, הנתבעים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של התובעים.